היה תלמיד ישיבה. במהלך המלחמה נכבש האזור על ידי ההונגרים והיהודים חסרי הנתינות ההונגרית גורשו ונרצחו.

בשנת 1944, עם הכיבוש הגרמני רוכזו היהודים בגטו ומשה גורש עם משפחתו לאושוויץ- בירקנאו. משם נשלח למחנה העבודה בונא. בינואר 1945, עם התקרבות הצבא הרוסי, פונה המחנה והאסירים הובלו בצעדת מוות לגלאיויץ', ומשם בקרונות משא בנסיעה של יותר משבועיים למחנה בוכנוולד. באפריל 1945 שוחרר המחנה על ידי חיילים אמריקאים .

לאחר שחרורו נסע משה לפראג , בודאפשט וחוסט לחפש את משפחתו. בחוסט פגש את  בת דודתו ונמלט יחד עמה לאזור טרזין, בעת שברית המועצות סיפחה את האזור. ערב ההשתלטות הסובייטית על צ'כיה הם נמלטו שוב, הפעם לגרמניה. כשהגיע לגרמניה הצטרף משה ל'קיבוץ חנה סנש'- קבוצה של כ 130 נערים יהודים מאזור הקרפטים. איתם עלה על אניית המעפילים 'אקסודוס' שנתפסה על ידי הבריטים ונשלחה בחזרה לצרפת ומשם לגרמניה, לנמל המבורג, בו הורדו המעפילים בכוח. במהלך ההפוגה הראשונה, בקרבות מלחמת השחרור, עלה משה ארצה בשנית באונייה 'קדמה' וגויס לצה"ל.
עם שחרורו מצה"ל בשנת 1950 עובר משה קורס נגרות בנין והתחיל לעבוד בשיפוץ אזור קבר דוד המלך בהר ציון. בירושלים נשא לאשה את חוה, ולהם שני ילדים ושמונה נכדים.

עד כה ליווה משה שתי משלחות לפולין כאיש עדות, והוא מספר את סיפורו האישי בבתי ספר.

נכדתו, טור' צורית אלמשעלי, המשרתת בחיל ההנדסה, מלווה אותו במשלחת.